1גמרא וסמיך לי' ואם על תודה תימא דהא מוקי לה כר' יהודה ור' יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה כדאיתא בריש יבמות וי"ל דהא אמרינן התם היכא דמוכח ומופנה דרש ודילמא הכא נמי מוכח ומופנה ועי"ל דלאו סמוכים ממש קא דריש אלא ו' מוסיף על ענין ראשון כדכתיב וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו:2איש חולק אפי' בעל מום. לאו מאיש קא דריש אפילו בעל מום כדדרשינן פ' טבול יום כל זכר לרבות בעל מום ואיש איצטריך למעוטי קטן:3וקאמר דלית בה דין חלוקא וא"ת והרי גזל הגר דדרשי' בפ' ואלו מנחות לך הוא ולבניך אפי' לקדש בה את האשה אע"ג דלית בה דין חלוקה כדאמרי' בסוף הגוזל קמא דאין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר דאשה קרייה רחמנא וי"ל דלא דמי דהתם כתיב אשר ישיבו לך הוא לאחר שהשיבו ונותן לכהן ונחלק בניהם הוא דנק' שלך לקדש בה האשה אבל קודם חלוקה הוא דאיקרי אשם וכן מוכח התם דבעי רבא מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר מי אמרי' אשם קרייה רחמנא וכו' ומאי קא מיבעיא ליה הא איהו גופיה קאמר לעיל גזל הגר שהחזירו בלילה החזירו לחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא אלא ודאי פשיטא ליה דאשם קרייה רחמנא אלא דמספקא ליה אם היה דוקא קודם שבאו ליד הכהנים אבל לאחר שבאו לידם חשיב לך או דילמא עד לאחר חלוקה אקשיה רחמנא לאשם ומסיק דאשם קרייה רחמנא עד לאחר חלוקה אבל הכא מקמיה דהדר ביה ר' יהודה כתיב וזה יהיה לך בקדש הקדשים מן האש משמע אפילו קודם חלוקה קרי ביה לכל צורכיך:4והתניא הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים חולקי' ובכמה דוכתי אשכחן לשום חלוקה בתלמוד בקדשים כדקתני לעיל איש חולק אפילו בעל מום ובזבחים פ' טבול יום ובשבת פ' שואל תנן מטילין חלשים על הקדשים מכל הני ליכא למיפרך דאיכא למימר דאיירי בקרבן אחר שחולקין ביניהם. אבל הכא לא דייק אלא משום דאין חולקי' דקתני היינו שחולקין אותו ביניהם כפול למאי חזי אלא ודאי חולקים היינו שאמר טול אתה חלקך כאן ואני במקום אחר כדפרישי'. ומשני מאי חולקים חוטפי' שהיה נוטל חלקו וחלק חבירו עד שהיה לו הרבה כדקתני מעשה בא' שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קורים אותו חמצן אע"פ דמשמע דרובן היו עושים כן אלא אותו לבדו עשה היינו שחטף חלק גרגרן כמותו אבל אחרים היו חוטפים חלק הצנועים שהיו מושכין את ידיהם א"נ כשהיה חבירו היה מקפיד היה החוטף נקרא חמצו אלא פעמים שלא היו מקפידים אלא היה מניחו ליטול במקום זה והיה הוא נוטל במקום אחר ולא בתורת חלוקה שלא היה קונה לא זה ולא זה בתורת חלקו אלא מדעתם היו עושים דבר זה ולא בתורת חלוקה:5מאי חולקים חוטפים. הוה מצי למימר דקודם חזרה נשנית כמו מתני':6והרי שביעית דכתיב בה יובל היא. שביעית ויובל שוין לענין קדושת שביעית. ומהאי קרא דרשי' בפירקין דשביעית תופסת דמיה:7הוא בהויית' יהיה אע"ג דשביעית נמי כתיב ביה היא הא דרשי' לקמן אע"פ שתופס את דמיו אין יוצא לחולי, ועוד כולהו בעי' קדש הוא:8גמרא מעשר איהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא. משמע דאיירי מתני' במעשר שני בגבולין דבירושלם לא שייך טירחא דאורחא. וק' דבסוף פ' חלק משמע דמעשר שני בגבולין לכ"ע ממון גבוה הוי גבי עיסת מעשר שני דר"מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבים ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלם ר"מ סבר ממון גבוה ורבנן סברי ממון הדיוט אבל בגבולים אליבא דכ"ע פטור וי"ל הא דפטרי רבנן בגבולין לאו משום דהוי ממון גבוה אלא נהי ד דממון הדיוט הוי לא קרי ביה עריסותיכם בגבולין כיון דמיתסר התם באכילה קודם פדייה ולענין עיר הנדחת נמי לא מיקרי שללה וכן הא דמשמע בפ' השוכר את הפועלים דלר' יהודה אינו עובר בגבולין משום לא תחסום שור בדישו לאו משום דהוי ממון גבוה אלא משום דכיון דמיתסר באכילה לא השיב דישו כי היכי דממעטינן הקדש במס' מעילה בפרק ולד חטאת דדרשי' דישו שלו ולא של הקדש:9איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פירש"י בלשון ראשון דע"כ אונסא דאורחא עליה הוא דהמעשר אין כאן ש"פ שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים ואפילו תמכרנו דמיו נתפסים בקדושתו וקדושין צריכים שיהיו שו"פ. ולפ"ז משמע שאין בו אלא ש"פ מצומצמת בירוש' וכי מדלת מיניה טרחא ואונסא דאורחא אינו שוה כאן פרוטה שאם היה כ"כ מן המעשר שהיה שוה בכאן פרוטה היתה מתקדשת ולפי' זה אין הקידושין אלא בירושלים שאז יהיה בו שוה פרוטה. ולא נהירא דבפ"ק דבכורות משמע דמקודשת לאלתר ותנשא דאסר ר' יהודה פטר חמור בהנאה מחיים ומפ' משום דלא מצי' דבר שהקפידה תורה לפדותו בשה ומותר בהנאה בשה מותר ופריך והא מעשר שהקפידה עליו בכסף צורה דתנן ר' יהודה אומר קדש כלומר שמותר בהנאה בגבולין אע"פ שהקפידה עליו תורה שאינו מותר בגבולין אלא בכסף צורה ואי אינה מתקדשת אלא עד שתבוא בירושלים א"כ אין כאן הנאה בגבולין הילכך נראה כלשון שני שפרש"י דאע"ג דלא רמי עליה אחריות אפ"ה לא ניחא ליה דליתנוס מיניה פן תעצב ותאמר לו אקדשתני בדבר שלא נהניתי בו. ומיהו ק' לפי' זה דהו"ל למימר תרוויהו לא ניחא להו משום אונס' דאורחא וי"ל דניחא להו לפרושי טעמא אחרינא גבי דידה דאפי' קבל עליו אחריות מ"מ לא ניחא ליה משום טירחא דאורחא:10אלא איהו מי לא ניחא להו דליקני איתתא ממילא. וא"ת והלא חטא שמעל וצריך להביא אשם בכסף שקלים. וי"ל כדפירש"י שמ"מ השתא ניחא ליה שאין לו עכשיו כלום משלו וא"ת כ"ש אתתא דניחא לה דאמרינן יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא י"ל מ"ם דבר מכוער הוא לאשה כשהקדש מתחלל על ידה:11מעות מה שיצאו לחולין. דקס"ד אע"פ שאינה מקודשת איפשר שיצאו לחולין משום דמעות אינם חוזרים כמו התקדשי לי באלו ולא גמר נתינתם דפרשי' לעיל דמעות אינם חוזרים:
